סטאל- ליבוביץ ואח' נ' סוד הטעם עסקי מזון (2000) בע"מ - פסקדין

פסק דין

התובעים שבפני מבקשים לחייב את הנתבעת בסך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות שנגרמו להם כתוצאה מעריכת חתונתם באולם שבבעלות הנתבעת.

לטענת התובעים, כאשר הזמינו אולם מן הנתבעת כחודש לפני הארוע, הוצג בפניהם אולם גדול ורחב ממדים ובהתאם נערכו להצבת שולחנות וליתר הסידורים המקובלים. כשלושה ימים בלבד טרם האירוע התקשר נציג הנתבעת לאחד מהורי התובעים, והודיע כי בכוונת הנתבעת לחלק את האולם לשניים על מנת שיערך ארוע נוסף במקביל. התובעים התנגדו אך בפועל אירוע נוסף אכן נערך במקביל. עוד נמסר להם במועד זה, כי בניגוד למצג שהוצג בפניהם בעת ההזמנה לפיו לאורחי התובעים תהא חניה תת קרקעית, החניה לא תהא פנויה ואורחי התובעים יחנו ברחוב סמוך למקום האירוע; כמו כן נטען, כי התפריט שהוזמן לא הוגש בפועל. בשל כל אלה טענו כי נגרמה עוגמת נפש רבה וכן הוצאות כאמור.

הנתבעת טענה להגנתה כי התובעים הסכימו לעריכת אירוע נוסף; כי בכל מקרה אירוע התובעים היה אירוע קטן ולא נגרמה להם כל הפרעה בשל האירוע הנוסף; כי הנתבעת לא התחייבה לחניה כלשהי וכי התפריט שהוגש היה תפריט עשיר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.

הנתבעת אינה חולקת על כך כי סמוך לאירוע ניסה נציגה לקבל הסכמת התובעים לעריכת אירוע נוסף באותו מועד, תוך שאולם האירועים יחולק. הנתבעת טוענת כי התובעים נתנו הסכמתם לענין זה. דא עקא, נציג הנתבעת אשר שוחח עם הורי התובעים בענין זה, לא התייצב לדיון ולא תמך גרסה זו.

מנגד עדות אביה של התובעת היתה מהימנה עלי - כי לא ניתנה הסכמה לענין זה. בנוסף, אף הוצג תמליל לפיו אותו נציג שלא התייצב, הודה כי מגיע לתובעים פיצוי בגין ענין זה (תמליל מיום 5.1.2011 נספח לכתב התביעה). עדות אביה של התובעת לפיה האירוע לא היה אינטימי שכן ההפרדה בין שני האירועים לא היתה מוחלטת, וכי בין האולמות נשאר פתח, היתה אף היא מהימנה ואף נתמכה בעדות נציג הנתבעת.

בענין זה אני סבור כי אכן נגרמה לתובעים עוגמת נפש באשר לא קיבלו את שהזמינו ואף לא היתה להם ברירה סמוך לחתונה, לקבל את "רוע הגזירה" בדמות ארוע נוסף, סמוך לחתונתם.

באשר ליתר הטענות הרי שבענין האוכל לא הוצגו בפני כל ראיות כי אכן הופר הסכם כלשהו ו/או כי טיב האוכל ו/או כמותו לא היה ראויים. אף אביה של התובעת אישר כי אין בידיו הוכחות לענין זה. בנוסף, אף לענין החניה לא מצאתי כל התחייבות כי אכן תינתן חניה תת קרקעית (ראה ההזמנה, נספח לכתב ההגנה).

לאור האמור אני סבור כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם כאמור, אותו אני מעריך בשיעור של 7,000 ₪. בנוסף הוצגו קבלות בגין סכומים שהוציאו בקשר עם התובענה בסך של כ – 1,000 ₪ (ת/3).

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך 8,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשא הנתבעת בהוצאות בסך של 1,500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 14 ימים.

זכות לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ב, 24 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: